בבואנו לתת מענה גינקולוגי לנערה עם צרכים מיוחדים, חשוב לשנן וליישם שורה של הנחיות ועקרונות כלליים וחשובים:

1. יש לשמור על כבוד הנערה ולחתור לאוטונומיה מרבית שלה על גופה תוך כדי הקפדה על בריאותה. 
2. יש לספק הסבר תואם-אישית ליכולת התפיסה של הנערה במגוון של נושאים: גיל ההתבגרות, המחזור הווסתי, שמירה על הרגלי היגיינה, מיניות ובטיחות מינית.
3. יש להבין את דפוס המחזור הווסתי אצל הנערה ואת מידת תקינותו ולערוך בירור מעמיק במקרה שמתגלה חריגה מהגדרות הנורמה.
4. כאשר הנערה ו/או משפחתה מעוניינים לשנות את דפוס הווסת כדי להקל על הנערה את ההתמודדות עימו, יש לבחון את כלל האפשרויות, לפרט את היתרונות ואת החסרונות של כל שיטה ולהתאים בסופו ל דבר את זו המתאימה לה ביותר. 
5. גם כאשר השאיפה היא ליצור דיכוי מיטבי של עוצמת הדימום ומספר ימי הדימום בחודש, יש להכיר בקושי להגיע למצב של אל-וסת מלא. 
6. מומלץ שלא למנוע את הופעת הווסת הראשונה (המנרכה), אלא במקרים שבהם יש חשד להתבגרות מינית מוקדמת או מואצת. 

בקרב אוכלוסייה של נערות עם צרכים מיוחדים עשוי הדימום הווסתי להוות אתגר מורכב. המורכבות כוללת את שני הצדדים – הן את הנערה והן את מטפליה. 

ההתמודדויות השונות – ההתמודדות עם דימומים לא סדירים, עם דימומים מוגברים, עם כאבים ותסמינים נלווים אחרים, השימוש בתכשירי ההיגיינה – מורכבות עבור כל נערה בגיל ההתבגרות, לא כל שכן עבור נערה עם לקויות מוטוריות או עם מוגבלויות שכליות-התפתחותיות.

 היום קיימות מגוון אפשרויות, רובן ככולן הורמונליות, העשויות להביא לצמצום ימי הדימום הווסתי עד כדי היעלמות מוחלט של הדימום והפחתה משמעותית של התסמינים הנלווים לווסת. האפשרויות כוללות גלולות, מדבקות, זריקות ואף התקנים תוך-רחמיים. הטיפול המותאם לנערה צריך להיות כוללני באופן המתחשב בכלל הצרכים והרצונות האישיים שלה ושל בני משפחתה. 

דיכוי הדימום הווסתי לצורך הקלה בתסמינים הקשורים למחזור החודשי נמצא בשימוש נרחב מזה כמה עשורים. כיום נשים רבות בוחרות להפסיק את הדימום הווסתי מסיבות אישיות, שאינן בהכרח בריאותיות. בספרות המקצועית ישנם מחקרים רבים המעידים על יעילותו ועל בטיחותו של הטיפול ההורמונלי להפסקת הדימום הווסתי.